תקציר: אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון העוסק בדימוי האיסלאם כ'דת של שלום'. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: האסלאם כ"דת השלום" הוא הסוס הטרויאני של הפוליטיקלי-קורקט.

*  *  *

אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום', שבו תוייג האיסלאם הקיצוני ע"י פוליטיקאים מערביים, בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט'. בחסותה, גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו.

הקריקטורה הפוליטית הזו נוצרה ע"י קליי בנט, ופורסמה בשנת 2014. היא מתארת קיצוני איסלאמי, עומד מעל גבר פצוע, צועק "אללהו אכבר!", ומחזיק מצ'טה מגואלת בדם. קורבנו - גבר בלבוש מערבי - שוכב על הרצפה ומדמם. במקום לצעוק או להשיב מלחמה, הוא מנסה ברוגע ובנימוס (פוליטיקלי קורקט) לדבר בהיגיון עם תוקפו, ואומר: "סלח לי, אדוני, רק רגע. בוודאי חלה פה טעות כלשהי. הרי הובטח לי שהאיסלאם הוא 'דת של שלום'".

הניגוד החד שבין האלימות הברוטלית לבין התגובה הנאיבית וה'אינטלקטואלית' של הקורבן, מגחיכה את אותה קלישאה פוליטית של האסלאם כ'דת של שלום'. העובדה שהקורבן מנהל דיון יאורטי על טבעו של האיסלאם, בעודו מדמם למוות, מדגיש את האבסורד שבהתנהגות האינטלקטואלים במערב, המשמשים 'אידיוטים שימושיים' לאיסלאם, מתעסקים בדיונים עיוניים לא רלוונטיים ומטעים, ומתעלמים מאיום ממשי ואלים, שסוגר עליהם.

[לאוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים, לחצו כאן]

מאיפה הגיעה המנטרה "דת של שלום" כתיאור לאיסלאם?

הביטוי "דת של שלום" הפך למטבע לשון טעון ובעל היסטוריה מורכבת. מקורו ושיוכו לאיסלאם מגיע משני כיוונים עיקריים: עיוות של שורשים תאולוגיים-לשוניים באיסלאם עצמו - הנובע מבורות או מסילוף מכוון - והפצה פוליטית רחבה בעולם המערבי, בעיקר לאחר אירועי ה-11 בספטמבר.

המקור התאולוגי והלשוני באיסלאם

הבסיס הרעיוני לתיאור האיסלאם כ'דת של שלום' נטוע בקוראן ובחדית':

• השורש הלשוני: המילה "איסלאם" (إسلام) והמילה "סלאם" (سلام), שמשמעותה "שלום", מגיעות מאותו שורש שמי: ס-ל-ם (מקביל לשורש העברי ש-ל-ם). משמעות השורש היא שלמות, כניעה, והתמסרות. לפיכך, "איסלאם" פירושו "התמסרות לאל", והתפיסה היא שהתמסרות זו מביאה לשלום פנימי וחיצוני.
• פסוקים בקוראן: בקוראן ישנם פסוקים רבים המעודדים שלום, סובלנות וצדק. לדוגמה, בסורת אל-אנפאל (8), פסוק 61, נאמר: "ואם יטו [האויבים] לשלום, נטה גם אתה לו והיסמך על אללה...". פסוקים מסוג זה משמשים מוסלמים רבים כדי להדגיש את ערכי השלום הטבועים בדתם.

לכן, מוסלמים רבים ברחבי העולם טוענים בصدق כי דתם, במהותה, היא דת של שלום, המבוססת על כניעה לרצון האל המובילה להרמוניה.

רק שההרמוניה אינה מיועדת ליחסי המוסלמים עם כופרים, אלא ליחסים בין המוסלמים, שהרי זה מה שניסה לעשות הנביא מוחמד: לאחד את השבטים הניצים ביניהם מול אויב חיצוני: ה'כופרים' החיים ב'ארצות החרב והמלחמה' ("דר אל חרב"). המלחמה עם הכופרים היא מלחמה תמידית והגאולה תגיא כשיתאסלם האחרון שבהם או לחלופין, יישחט.

המקור הפוליטי המערבי, אחרי ה- 9/11

הביטוי הספציפי "religion of peace" ("דת של שלום") הופץ באופן נרחב והפך לסיסמה פוליטית בעיקר על ידי מנהיגים מערביים, ובראשם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' ו. בוש.

מיד לאחר הפיגועים, נוצר חשש כבד במערב מתגובת נגד אלימה כלפי אזרחים מוסלמים (שם נולד החשש מ'איסלאמופוביה'), וכן צורך אסטרטגי לגייס מדינות מוסלמיות למלחמה בטרור. לכן, שישה ימים בלבד לאחר הפיגועים, ב-17 בספטמבר 2001, ביקר הנשיא בוש במרכז האיסלאמי בוושינגטון הבירה. בנאומו שם, הוא חזר והדגיש: "פני הטרור אינם פני האמונה האמיתית של האסלאם. זו אינה מהותו של האסלאם. האסלאם הוא שלום."The) face of terror is not the true faith of Islam. That's not what Islam is all about. Islam is peace.").

מי שהדהד את הדברים ביבשת האירופית היה עמיתו, ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר, ואחריו, יתר הפוליטיקאים ביבשת, והוא אכן סייע בידם:

• להפריד בין הטרור לאיסלאם: להבהיר שהמלחמה היא נגד קבוצה קטנה של קיצונים אלימים, ולא נגד מיליארד וחצי מוסלמים ברחבי העולם.
• למנוע איסלאמופוביה: להגן על קהילות מוסלמיות במערב מפני פשעי שנאה.
• לגייס בני ברית: לאפשר שיתוף פעולה עם מדינות בעלות רוב מוסלמי במלחמה נגד אל-קאעידה והטליבאן.

השימוש בביטוי "דת של שלום" בשיח הפרוגרסיבי ("הווק")

כמו ביטויים אחרים בדמוקרטיות הליברליות, הופקע הביטוי "האיסלאם הוא דת של שלום" ע"י חוגים פרוגרסיביים במערב, אנשי הווק (Woke), ושימש ככלי למנוע ביקורת על ההקצנה הגוברת של האיסלאם במערב ועל הצעדים הממשיים שהחל לנקוט כי להשתלט על המדינות המארחות, בסיוע פעיל של אנשי הווק. השימוש בביטוי סייע להשתיק דיון לגיטימי ולטייח (Whitewashing) בעיות אמתיות:

1. התנגשות ערכים בנוגע לחילוניות, דמוקרטיה, חופש הביטוי, זכויות נשים וזכויות להט"ב.
2. הקמת "חברות מקבילות" (Parallel Societies) המסרבות להשתלב בחברה הכללית.
3. אחוזים גבוהים באופן לא פרופורציונלי של פשיעה באזורים מסוימים.
4. הקצנה דתית שמתרחשת בתוך קהילות אלו.

הצמדת התווית "אסלאמופוב" או "גזען" לכל מי שמעלה שאלות או מביע דאגה מהתופעות הללו, יצרה אפקט מצנן (Chilling Effect). אנשים חוששים לדבר בפתיחות על הבעיות, מחשש שיותקפו חברתית ומקצועית. בכך, הדיון הציבורי מושתק, והבעיות "מוסתרות" מתחת לשטיח של קורקטיות פוליטית.

לסיכום

הביטוי "דת של שלום" עבר מהשדה הפוליטי (כפי שהיה אחרי 9/11) לשדה קרב מרכזי במלחמות התרבות במערב. הווק משתמש בו כמסך עשן שמסתיר בעיות חברתיות קשות ומדכא דיון כן וחיוני. כתוצאה מכך, השיח הופך מקוטב מאוד, היכולת לנהל דיון מאוזן - שמכיר במורכבות המצב - נעלמה, ודומה שלהבות הפיצוץ הבלתי נמנע כבר מלחכות את אדמת המערב.

נספח 1: האסלאם הוא דת של שלום... טרלול ווקיסטי בבית הנשיא

בשעה שחלק ממנהיגי המערב משיבים מלחמה לאסלאם, ההולך ומשתלט על מדינותיהם (למשל, ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני, הטוענת בפומבי כי: "האסלאם אינו עולה בקנה אחד עם ערכים וזכויות מערביות", אנו מגלים עד כמה ישראל היא מדינת ווק עד שורשי הצמרת המדינית והמינהלית שלה: בביקור ברהט ב- 26 באוקטובר 2025, מכנה הנשיא הרצוג את האיסלאם: "דת של שלום"...

וכדאי רק להזכיר לכולנו למה הערבים מתעבים את השמאל הישראלי, אף יותר מן הימין: כי מי שאינו מכבד את עצמו, אינו ראוי לכבוד!"

נספח 2 מדף הטוויטר של Dr. Maalouf: לא יהיה שלום למתנגדי 'דת השלום'...

בברמינגהם בריטניה, גבר בריטי העז לבקר את האיסלאם ואמר שזו אינה דת שלום. מכוניתו הוצתה, ביתו הושחת כליל, והוא נאלץ להסתתר. כנראה שהוא לעולם לא יוכל לגור שוב בביתו...

האירועים בבריטניה מזכירים יותר ויותר את שהתרחש בגרמניה בתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ולהזכירכם: בניגוד לנרטיב, הדמוקרטיה הגרמנית חוסלה לא באמצעים דמוקרטיים, אלא ע"י שלושה מליון חולצות חומות שהטילו מוראם ברחובות!

[לאוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים.
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט.
• אוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תסמונת 'העקרב והצפרדע' של הפלסטינים.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• אוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה.
• הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים על 'הכלה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אידיוטים שימושיים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2018), ‘תיוג’ ו’מיתוג’ לסוגיו, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני, ייצור ידע, 30/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), תסמונת 'העקרב והצפרדע' של הפלסטינים, ייצור ידע, 31/12/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על כניעתה של צרפת למהגריה, ייצור ידע, 26/7/25.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.